הלכות

​

מדוע מפרישים חלה?

בזמן שבית המקדש קיים, חלק קטן מהבצק היה ניתן לכהנים, אותם אנשים שהקדישו את חייהם לעבודת הבורא. גם כיום, כשבית המקדש חרב, ממשיכים להפריש את החלה (על כך ראו בהמשך).

בנוסף למטרתה של החלה כמתנה עבור הכהן, טמון בה רעיון נפלא: כל מה שיש לנו הוא מתנה מאת האלוקים. כשאנו מכינים בצק ללחם, אנו מפרישים חלק קטן לאלוקים כהכרה במתנות שהוא מעניק לנו בחסדו.

התורה קוראת לחלה במילים "ראשית עריסותיכם", כלומר שיש להפריש את החלק הטוב ביותר שבעיסה. כך גם בחיי היומיום, למרות שבכמות מדובר בזמן קצר למדי, עלינו להקדיש את החלק הטוב ביותר – את הרגעים בהם אנו מתעוררים בבוקר – לבורא העולם.

​

 עיסה שיש בה קמח בשיעור מ 1.667 קילוגרם (כל אחת כמנהגה) ונילושה גם עם מים צריך להפריש ממנו חלה עם ברכה (פחות מהשיעור הנ"ל, יש להפריש ללא ברכה).

  אימתי מפרישים את החלה? משנתערבב הקמח במים, וטוב להמתין מלהפריש חלה עד גמר לישת העיסה, ואם שכח להפריש מהבצק, יפרישו מהלחם לאחר האפייה.

תחילה יש לכסות את הבצק ואז תברך ואח"כ תיטול חתיכה כל שהיא מהבצק לשם חלה.

הבצק שהופרש לשם חלה אסור באכילה בזמן הזה אפילו לכוהנים, וצריך לאבדו מן העולם בצורה מכובדת, שלא יבשל ויאכלוה.

את החלה יש לעטוף ב- 2 שקיות לפח או לשרוף עם נייר כסף אך לא בתנור.

לומר: לכבוד שבת קודש, טעם המן, טעם גן עדן, מראה גן עדן, ריח גן עדן. וכן לומר פעמיים " ויהי נועם אדני עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו".